בס״ד

Kavanot: פרשת ויחי תשע״ח

Thoughts on Tanach and the Davening

This shiur is based on a thought of mine that might not be really justified by the sources. I like it, though.

טז דן ידין עמו כאחד שבטי ישראל׃ יז יהי דן נחש עלי דרך שפיפן עלי ארח הנשך עקבי סוס ויפל רכבו אחור׃ יח לישועתך קויתי ה׳׃

בראשית פרק מט

There are two questions: first, what kind of metaphor is a snake? That’s not a good thing in תנ״ך. Is Dan being criticized, like Reuven and Shimon and Levi? Then what does כאחד שבטי ישראל mean?

Secondly, what is the sudden interjection לישועתך קויתי ה׳ doing here? Yaakov is blessing his children, and has to start praying for himself, right now, in the middle?

Rashi explains:

דן ידין עמו: ינקום נקמת עמו מפלשתים. כאחד שבטי ישראל: כל ישראל יהיו כאחד עמו ואת כולם ידין, ועל שמשון נבא נבואה זו.

רש״י, בראשית מט:טז

This is all a prophecy about the Judge from Dan, Shimshon:

ויהי איש אחד מצרעה ממשפחת הדני ושמו מנוח; ואשתו עקרה ולא ילדה׃ ג וירא מלאך ה׳ אל האשה; ויאמר אליה הנה נא את עקרה ולא ילדת והרית וילדת בן׃ ד ועתה השמרי נא ואל תשתי יין ושכר; ואל תאכלי כל טמא׃ ה כי הנך הרה וילדת בן ומורה לא יעלה על ראשו כי נזיר אלהים יהיה הנער מן הבטן; והוא יחל להושיע את ישראל מיד פלשתים׃ …כד ותלד האשה בן ותקרא את שמו שמשון; ויגדל הנער ויברכהו ה׳׃ כה ותחל רוח ה׳ לפעמו במחנה דן בין צרעה ובין אשתאל׃

שופטים פרק יג

וישפט את ישראל בימי פלשתים עשרים שנה׃

שופטים פרק טו:כ

הנשך עקבי סוס: כך דרכו של נחש, ודמהו לנחש הנושך עקבי סוס, ונופל רכבו אחור שלא נגע בו. ודוגמתו מצינו בשמשון (שופטים טז:כט) וילפת שמשון את שני עמודי התוך וגו׳ ושעל הגג מתו.

רש״י, בראשית מט:יז

לישועתך קויתי ה׳: נתנבא שינקרו פלשתים את עיניו, וסופו לומר (שופטים טז כח) זכרני נא וחזקני נא אך הפעם וגו׳.

רש״י, בראשית מט:יח

But that seems too limited for a vision of אחרית הימים. The other blessings are much broader, about the roles of each tribe when they settle in ארץ ישראל. And why would Yaakov need to pray specifically for Shimshon and not for any other event in the history of the Jewish people?


Ibn Ezra takes a very different approach:

דן ידין עמו: רמז שיהיה בעל דגל כאחד בני הגבירות. והנה היה כקצין על כל עם מהשפחות.

אבן עזרא, בראשית מט:טז

כג בני לאה בכור יעקב ראובן; ושמעון ולוי ויהודה ויששכר וזבלון׃ כד בני רחל יוסף ובנימן׃ כה ובני בלהה שפחת רחל דן ונפתלי׃ כו ובני זלפה שפחת לאה גד ואשר; אלה בני יעקב אשר ילד לו בפדן ארם׃

בראשית פרק לה

א וידבר ה׳ אל משה ואל אהרן לאמר׃ ב איש על דגלו באתת לבית אבתם יחנו בני ישראל; מנגד סביב לאהל מועד יחנו׃ ג והחנים קדמה מזרחה דגל מחנה יהודה לצבאתם; ונשיא לבני יהודה נחשון בן עמינדב׃ …ה והחנים עליו מטה יששכר; ונשיא לבני יששכר נתנאל בן צוער׃ …ז מטה זבולן; ונשיא לבני זבולן אליאב בן חלן׃…

י דגל מחנה ראובן תימנה לצבאתם; ונשיא לבני ראובן אליצור בן שדיאור׃ …יב והחונם עליו מטה שמעון; ונשיא לבני שמעון שלמיאל בן צורישדי׃ …יד ומטה גד; ונשיא לבני גד אליסף בן רעואל׃…

יח דגל מחנה אפרים לצבאתם ימה; ונשיא לבני אפרים אלישמע בן עמיהוד׃ …כ ועליו מטה מנשה; ונשיא לבני מנשה גמליאל בן פדהצור׃ …כב ומטה בנימן; ונשיא לבני בנימן אבידן בן גדעני׃…

כה דגל מחנה דן צפנה לצבאתם; ונשיא לבני דן אחיעזר בן עמישדי׃ …כז והחנים עליו מטה אשר; ונשיא לבני אשר פגעיאל בן עכרן׃ …כט ומטה נפתלי; ונשיא לבני נפתלי אחירע בן עינן׃

במדבר פרק ב

There are four camps of בני ישראל; three are headed by the children of Rachel and Leah. The last is headed by the eldest of the בני השפחות, Dan. And there is a hint that this blessing refers to Dan’s role as a leader, since his flag took its symbol from this blessing:

באותות: סימנין היו לכל נשיא ונשיא מפה וצבע…ראובן ..מצוייר עליו דודאים…יהודה…מצוייר עליו אריה…דן…מצוייר עליו נחש על שם יהי דן נחש…על מפה של אפרים היה מצוייר שור על שם בכור שורו זה…

במדבר רבה (וילנא) פרשת במדבר פרשה ב סימן ז

Ibn Ezra however says something incomprehensible:

באתת: סימנים היו בכל דגל ודגל. וקדמונינו אמרו, שהיה לדגל ראובן צורת אדם מכח דרש דודאים, ובדגל יהודה צורת אריה, כי בו המשילו יעקב, ובדגל אפרים צורת שור, מטעם בכור שור, ובדגל דן צורת נשר, עד שידמו לכרובים שראה יחזקאל הנביא.

אבן עזרא, במדבר ב:ב

He has a source that says the symbol of Dan was not a נחש but a נשר (poetically translated as “eagle” but literally means “griffon vulture”):

Griffon Vulture

We’ve talked about the דודאים being plants in צורת אדם in the past. I would propose the same solution here: these are stylized pictures; there is a prohibition of acutal images:

טז פן תשחתון ועשיתם לכם פסל תמונת כל סמל; תבנית זכר או נקבה׃ יז תבנית כל בהמה אשר בארץ; תבנית כל צפור כנף אשר תעוף בשמים׃

דברים פרק ד

The image on Dan’s flag could be seen as the head and neck of the vulture or as the body of a serpent. But why? Where do these animals come from?

ג היה היה דבר ה׳ אל יחזקאל בן בוזי הכהן בארץ כשדים על נהר כבר; ותהי עליו שם יד ה׳׃ …ה ומתוכה דמות ארבע חיות; וזה מראיהן דמות אדם להנה׃ ו וארבעה פנים לאחת; וארבע כנפים לאחת להם׃ …י ודמות פניהם פני אדם ופני אריה אל הימין לארבעתם ופני שור מהשמאול לארבעתן; ופני נשר לארבעתן׃ …כו וממעל לרקיע אשר על ראשם כמראה אבן ספיר דמות כסא; ועל דמות הכסא דמות כמראה אדם עליו מלמעלה׃

יחזקאל פרק א

א ואראה והנה אל הרקיע אשר על ראש הכרבים כאבן ספיר כמראה דמות כסא נראה עליהם׃ …יט וישאו הכרובים את כנפיהם וירומו מן הארץ לעיני בצאתם והאופנים לעמתם; ויעמד פתח שער בית ה׳ הקדמוני וכבוד אלקי ישראל עליהם מלמעלה׃ כ היא החיה אשר ראיתי תחת אלקי ישראל בנהר כבר; ואדע כי כרובים המה׃ כא ארבעה ארבעה פנים לאחד וארבע כנפים לאחד; ודמות ידי אדם תחת כנפיהם׃

יחזקאל פרק י

The כרובים carried the כסא הכבוד in Yechezkel’s vision. The camp of Israel, arranged in four groups around the משכן, had the same purpose:

כשבאו אל הר סיני ועשו המשכן ושב הקדוש ברוך הוא והשרה שכינתו ביניהם אז שבו אל מעלת אבותם, שהיה סוד א־לוה עלי אהליהם, והם הם המרכבה (ב״ר מז ח), ואז נחשבו גאולים ולכן נשלם הספר הזה בהשלימו ענין המשכן ובהיות כבוד ה׳ מלא אותו תמיד.

רמב״ן הקדמה לספר שמות

I would say that the כרובים of Yechezkel’s vision represented the camp of Israel. We are the ones who “carry” the כבוד ה׳ in the world.

But there’s a problem: Ibn Ezra says Dan’s symbol was a נשר, but the text of the midrash we have says the symbol was a נחש. And Ibn Ezra himself says that here, in the blessings, Yaakov saw a snake:

ור׳ יצחק אמר כאשר ראה הנביא בנו דן בדמות נחש בדרך הנבואה מיד פחד יעקב ואמר הושיעני ה׳.

אבן עזרא, בראשית מט:יח

I think this blessing is a vision of what Dan represents. Yaakov was frightened by the vision of a serpent and prayed לישועתך קויתי ה׳, not because he was scared of the snake, but because it was wrong. Dan should be represented by a נשר, the highest of animals, not the נחש, the lowest. He’s had this kind of vision before:

ח וירא ישראל את בני יוסף; ויאמר מי אלה׃ ט ויאמר יוסף אל אביו בני הם אשר נתן לי אלהים בזה; ויאמר קחם נא אלי ואברכם׃

בראשית פרק מח

ירא ישראל את בני יוסף: בקש לברכם ונסתלקה שכינה ממנו, לפי שעתיד ירבעם ואחאב לצאת מאפרים, ויהוא ובניו ממנשה.

ויאמר מי אלה: מהיכן יצאו אלו שאינן ראוין לברכה.

רש״י, בראשית מח:ח

What did Yaakov see that scared him so much?


What is the story of שבט דן?

He started as the smallest tribe, with just one son:

ובני דן חשים׃

בראשית פרק מו:כג

Which was important in the appointment of his descendant as a builder of the משכן:

א וידבר ה׳ אל משה לאמר׃ ב ראה קראתי בשם בצלאל בן אורי בן חור למטה יהודה׃ …ו ואני הנה נתתי אתו את אהליאב בן אחיסמך למטה דן ובלב כל חכם לב נתתי חכמה; ועשו את כל אשר צויתך׃

שמות פרק לא

ואהליאב: משבט דן, מן הירודין שבשבטים מבני השפחות, והשוהו המקום לבצלאל למלאכת המשכן, והוא מגדולי השבטים, לקיים מה שנאמר (איוב לד:יט) וְלֹא נִכַּר שׁוֹעַ לִפְנֵי דָל.

רש״י, שמות לה:לד

But at the time of יציאת מצרים Dan was the largest tribe, with 62,000 members. But they were still the last in line:

ונסע דגל מחנה בני דן מאסף לכל המחנת לצבאתם; ועל צבאו אחיעזר בן עמישדי׃

במדבר י:כה

But they used their status as the last for a positive purpose:

מאסף לכל המחנות: תלמוד ירושלמי: לפי שהיה שבטו של דן מרובה באוכלוסין היה נוסע באחרונה וכל מי שהיה מאבד דבר היה מחזירו לו.

רש״י, שם

In the encampment in the Midbar, Dan was the last tribe to move. It was Dan’s job to gather in those people who fell behind. This applied not just on a physical level:

People whose spiritual level had dropped and who therefore lagged behind their own tribe could be absorbed into Dan, who would then raise their madreigah, enabling them to return to their rightful place.

כאן גלתה לנו התורה,כי אין חכמה ואין עצה לנגד ה׳. לבנימין היו עשרה בנים…ולדן—רק בן אחד, חושים בן דן…ואעפ״כ עלתה לו שהוא היה מרובה באוכלוסין מבנימין

I think the emphasis is that we are not determined by our past. We get to determine if we are נשר or נחש.


Unfortunately, Dan would later get it all wrong:

א בימים ההם אין מלך בישראל; ובימים ההם שבט הדני מבקש לו נחלה לשבת כי לא נפלה לו עד היום ההוא בתוך שבטי ישראל בנחלה׃

ב וישלחו בני דן ממשפחתם חמשה אנשים מקצותם אנשים בני חיל מצרעה ומאשתאל לרגל את הארץ ולחקרה ויאמרו אלהם לכו חקרו את הארץ; ויבאו הר אפרים עד בית מיכה וילינו שם׃ …

ז וילכו חמשת האנשים ויבאו לישה; ויראו את העם אשר בקרבה יושבת לבטח כמשפט צדנים שקט ובטח ואין מכלים דבר בארץ יורש עצר ורחוקים המה מצידנים ודבר אין להם עם אדם׃ …יא ויסעו משם ממשפחת הדני מצרעה ומאשתאל שש מאות איש חגור כלי מלחמה׃ …טו ויסורו שמה ויבאו אל בית הנער הלוי בית מיכה; וישאלו לו לשלום׃ טז ושש מאות איש חגורים כלי מלחמתם נצבים פתח השער אשר מבני דן׃ יז ויעלו חמשת האנשים ההלכים לרגל את הארץ באו שמה לקחו את הפסל ואת האפוד ואת התרפים ואת המסכה; והכהן נצב פתח השער ושש מאות האיש החגור כלי המלחמה׃ יח ואלה באו בית מיכה ויקחו את פסל האפוד ואת התרפים ואת המסכה; ויאמר אליהם הכהן מה אתם עשים׃ יט ויאמרו לו החרש שים ידך על פיך ולך עמנו והיה לנו לאב ולכהן; הטוב היותך כהן לבית איש אחד או היותך כהן לשבט ולמשפחה בישראל׃ …כז והמה לקחו את אשר עשה מיכה ואת הכהן אשר היה לו ויבאו על ליש על עם שקט ובטח ויכו אותם לפי חרב; ואת העיר שרפו באש׃ …לא וישימו להם את פסל מיכה אשר עשה כל ימי היות בית האלהים בשלה׃

שופטים פרק יח

And so Rashi is not wrong; Yaakov’s blessing to Dan is about Shimshon, since Shimson is the epitome of that. He is born with the potential for greatness, throws it all away, then comes back to redeem himself and he was the one about it was said, והוא יחל להושיע את ישראל מיד פלשתים.

לישועתך קויתי ה׳ is Yaakov’s prayer for Dan and for all of us; who we become is not determined by who we were.