בס״ד

Kavanot: פרשת ויגש תשע״ד

Thoughts on Tanach and the Davening

Let’s look at some פרשנות and examine the parasha textually:

כז וידברו אליו את כל דברי יוסף אשר דבר אלהם וירא את העגלות אשר שלח יוסף לשאת אתו; ותחי רוח יעקב אביהם׃ כח ויאמר ישראל רב עוד יוסף בני חי; אלכה ואראנו בטרם אמות׃

בראשית פרק מה

The striking thing about these psukim is how יעקב’s name changes to ישראל. That can’t be accidental. What does that mean? First, what do the two names themselves mean?

ט וירא אלקים אל יעקב עוד בבאו מפדן ארם; ויברך אתו׃ י ויאמר לו אלהים שמך יעקב; לא יקרא שמך עוד יעקב כי אם ישראל יהיה שמך ויקרא את שמו ישראל׃

בראשית פרק לה

לשון אדם הבא במארב ועקבה אלא לשון שר ונגיד

רש״י, בראשית לה:י, ד״ה לא יקרא שמך עוד יעקב

ד בבטן עקב את אחיו; ובאונו שרה את אלקים׃ ה וישר אל מלאך ויכל בכה ויתחנן לו; בית אל ימצאנו ושם ידבר עמנו׃

הושע פרק יב

Two of the Avot had their names changed by הקב״ה‎ (יצחק’s name was given by הקב״ה before he was born). אברם’s new name completely replaced the old one:

תני בר קפרא כל הקורא לאברהם אברם עובר בעשה שנאמר (בראשית יז) והיה שמך אברהם רבי אליעזר אומר עובר בלאו שנאמר (בראשית יז) ולא יקרא עוד [את] שמך אברם

ברכות יג,א

But יעקב got to keep the old name as well:

אתה אומר (בראשית לה) לא יקרא שמך עוד יעקב כי אם ישראל יהיה שמך לא שיעקר יעקב ממקומו אלא ישראל עיקר ויעקב טפל לו

ברכות יב,ב-יג,א

A number of explanations are given for the difference between יעקב and ישראל, mostly variations on a theme that יעקב represents some sort of lower level than ישראל. For instance, the משך חכמה:

הפירוש—מפני שלא מצאנו שהש״י יאמר בכל התורה על יעקב ”ישראל“, רק ”יעקב“ (שמות ו:ב) בכל מקום שמדבר עליו בעצמו; רק במקום שמדבר אל האומה כגון ”בני ישראל“ או ”אלקי ישראל“ וכיוצא בזה.

משך חכמה, בראשית לה:י, ד״ה ויקרא את שמו ישראל

So what is happening in our pasuk?

ושרת רוח נבואה לות יעקב אבוהון

תרגום אונקלוס, בראשית מה:כז

שרתה עליו שכינה שפירשה ממנו

רש״י, שם, ד״ה ותחי רוח יעקב

What happened to יעקב’s רוח נבואה, his connection to the שכינה?

אין שכינה שורה לא מתוך עצבות ולא מתוך עצלות ולא מתוך שחוק ולא מתוך קלות ראש ולא מתוך שיחה ולא מתוך דברים בטלים

שבת ל,ב

And from the moment that יוסף was taken, he was מתוך עצבות over the loss of his favorite son. But it goes much deeper than that:

…וימאן להתנחם ויאמר כי ארד אל בני אבל שאלה…

בראשית לז:לה

… ומדרשו גיהנם, סימן זה היה מסור בידי מפי הגבורה אם לא ימות אחד מבני בחיי מובטח אני שאיני רואה גיהנם.

רש״י, שם, ד״ה אבל שאלה

שהיה קבלה בידם ששבטי ישראל צריכים להיות שנים עשר דוקא, ואם לא, לא יבנה בית ישראל על מכונו כנודע, ועל כן אמרו חז״ל שזה היה סימן בידו שירד לשאול.

מלבי״ם, שם, ד״ה כי ארד אל בני

What was this סימן that there would be twelve tribes, that there could be no בית ישראל without all of them?

לפי שהאמהות נביאות היו ויודעות ששנים עשר שבטים יוצאים מיעקב

רש״י, בראשית כס:לד, ד״ה הפעם ילוה אישי

Let’s look at some other nations whose origins are listed in the Torah:

כ ויהי אחרי הדברים האלה ויגד לאברהם לאמר: הנה ילדה מלכה גם הוא בנים לנחור אחיך׃ כא את עוץ בכרו ואת בוז אחיו ואת קמואל אבי ארם׃ כב ואת כשד ואת חזו ואת פלדש ואת ידלף ואת בתואל׃ כג ובתואל ילד את רבקה; שמנה אלה ילדה מלכה לנחור אחי אברהם׃ כד ופילגשו ושמה ראומה; ותלד גם הוא את טבח ואת גחם ואת תחש ואת מעכה׃

בראשית פרק כב

יג ואלה שמות בני ישמעאל בשמתם לתולדתם: בכר ישמעאל נבית וקדר ואדבאל ומבשם׃ יד ומשמע ודומה ומשא׃ טו חדד ותימא יטור נפיש וקדמה׃ טז אלה הם בני ישמעאל ואלה שמתם בחצריהם ובטירתם שנים עשר נשיאם לאמתם׃

בראשית פרק כה

ט ואלה תלדות עשו אבי אדום בהר שעיר׃ י אלה שמות בני עשו: אליפז בן עדה אשת עשו רעואל בן בשמת אשת עשו׃ יא ויהיו בני אליפז תימן אומר צפו וגעתם וקנז׃ יב ותמנע היתה פילגש לאליפז בן עשו ותלד לאליפז את עמלק; אלה בני עדה אשת עשו׃ יג ואלה בני רעואל נחת וזרח שמה ומזה; אלה היו בני בשמת אשת עשו׃ יד ואלה היו בני אהליבמה בת ענה בת צבעון אשת עשו; ותלד לעשו את יעיש (יעוש) ואת יעלם ואת קרח׃

בראשית פרק לו

Twelve tribes in תנ״ך is symbolic of the start of a new nation; the transition from individuals to a community. יעקב wanted to end the בחירה process that had limited all of humanity to just אברהם then limited his children to just יצחק then limited his children to just יעקב. Remember that יצחק also wanted to end the בחירה and have עשו and יעקב start the new nation (presumably with 6 children each). And in fact, יוסף’s brothers suspected him of trying to write them out of the “chosen people”, that he would be the start of the nation. The Torah hints that this would be possible; בני רחל also have twelve “tribes”:

יט בני רחל אשת יעקב יוסף ובנימן׃ כ ויולד ליוסף בארץ מצרים אשר ילדה לו אסנת בת פוטי פרע כהן אן את מנשה ואת אפרים׃ כא ובני בנימן בלע ובכר ואשבל גרא ונעמן אחי וראש; מפים וחפים וארד׃

בראשית פרק מו

So whenיעקב learns that יוסף is still alive, he realizes that his “nationhood” is again complete, and now he can become ישראל again.


So how does ישראל respond to his reinstated status? He invents a new קרבן:

א ויסע ישראל וכל אשר לו ויבא בארה שבע; ויזבח זבחים לאלקי אביו יצחק׃

בראשית פרק מו

ויזבח יעקב זבח בהר ויקרא לאחיו לאכל לחם; ויאכלו לחם וילינו בהר׃

בראשית לא:נד

זאת התורה לעלה למנחה ולחטאת ולאשם; ולמלואים ולזבח השלמים׃

ויקרא ז:לז

…We do not find again that out ancestors offered זבחים. They, like all Noahides, only offered עולות.‎ עולה expresses giving oneself up completely to G-d. זבח in itself is a family meal…For זבחים which are as a rule שלמים express the higher thought that “G-d comes to us”.The reason Israel brought, not עולות but זבחים lay in the fact that for the first time Jacob felt himself happy and joyful and “complete” (שלם) in his family circle.

Hirsch Chumash, בראשית מו:א

But then something horrifying happens, something that’s easy to miss if you don’t pay close attention to the text:

ב ויאמר אלקים לישראל במראת הלילה ויאמר יעקב יעקב; ויאמר הנני׃ ג ויאמר אנכי הא־ל אלקי אביך; אל תירא מרדה מצרימה כי לגוי גדול אשימך שם׃ ד אנכי ארד עמך מצרימה ואנכי אעלך גם עלה; ויוסף ישית ידו על עיניך׃ ה ויקם יעקב מבאר שבע; וישאו בני ישראל את יעקב אביהם ואת טפם ואת נשיהם בעגלות אשר שלח פרעה לשאת אתו׃

בראשית פרק מו

Continuing with Hirsch’s interpretation:

ה׳ addresses him as יעקב, who immediately picks up on the hint and answers הנני, which is the language of acceptance of a mission. ישראל isn’t ready yet; this is to be not the start of a new nation but the start of the fulfillment of גר יהיה זרעך בארץ לא להם.‎ ה׳ adds אל תירא: why should יעקב be afraid? Who mentioned fear? The answer is just what we’ve been talking about; even though יעקב will still be יעקב, things will work out for him in Egypt.

יעקב awakens from this vision realizing that he is still יעקב, not ישראל. That realization has an effect on him; whereas before he was the leader, ויסע ישראל, now he’s an old, weak man who has to be carried by his children: וישאו בני ישראל את יעקב. His children don’t realize what has just happened and what they are getting into; they still consider themselves בני ישראל. And since they don’t realize the danger, as they grow in Egypt:

וישב ישראל בארץ מצרים בארץ גשן; ויאחזו בה ויפרו וירבו מאד׃

בראשית מז:כז

וַיֵּאָחֲזוּ בָהּ literally means “they were grasped by it”, they allowed Egypt to take hold of themselves. And the consequence will be the slavery in Egypt.