בס״ד

Kavanot: פרשת בלק תשע״ח

Thoughts on Tanach and the Davening

After Bilaam blesses בני ישראל three times, he offers one last prophecy:

יד ועתה הנני הולך לעמי; לכה איעצך אשר יעשה העם הזה לעמך באחרית הימים׃ טו וישא משלו ויאמר; נאם בלעם בנו בער ונאם הגבר שתם העין׃ טז נאם שמע אמרי אל וידע דעת עליון; מחזה שדי יחזה נפל וגלוי עינים׃ יז אראנו ולא עתה אשורנו ולא קרוב; דרך כוכב מיעקב וקם שבט מישראל ומחץ פאתי מואב וקרקר כל בני שת׃

במדבר פרק כד

What does אחרית הימים mean? We often translate it as “the End of Days”, the eschaton. The phrase comes up often in תנ״ך:

ויקרא יעקב אל בניו; ויאמר האספו ואגידה לכם את אשר יקרא אתכם באחרית הימים׃

בראשית מט:א

בצר לך ומצאוך כל הדברים האלה; באחרית הימים ושבת עד ה׳ אלקיך ושמעת בקלו׃

דברים ד:ל

והיה באחרית הימים נכון יהיה הר בית ה׳ בראש ההרים ונשא מגבעות; ונהרו אליו כל הגוים׃

ישעיהו ב:ב

כד לא ישוב חרון אף ה׳ עד עשתו ועד הקימו מזמות לבו; באחרית הימים תתבוננו בה׃ כה בעת ההיא נאם ה׳ אהיה לאלהים לכל משפחות ישראל; והמה יהיו לי לעם׃

ירמיהו פרק ל

Rabbi Shulman would understand the phrase simply as “later times”, with nothing inherently about “the end of the world”, which is how the Netziv translates it:

באחרית הימים: רוצה לומר באחרית תקופה שעמד בה, שהיא עד חיי דוד. ומשה נבא לישראל בברכתו על ימי חטאם עד סוף ימי הבית, והנביאים התנבאו על הגלות והמשיח…

העמק דבר, בראשית מט:א

But I think (as do most commentators) that it really is deeper than that; it refers to what we call ימות המשיח:

באחרית הימים: ימות המשיח, שאליו ירמוז באמרו ”עד כי יבא שילה“

רמב׳ן, בראשית מט:א

We’ve discussed this before, but I want to look at different aspect of אחרית הימים.


Now, I’m going to be talking about something I know nothing about, something nobody knows anything about, and something we shouldn’t be thinking about anyway:

ולעולם לא יתעסק אדם בדברי ההגדות, ולא יאריך בדברי מדרשות האמורים בעניינים אלו וכיוצא בהן; ולא ישימם עיקר—שאינן מביאין לא לידי אהבה, ולא לידי יראה. וכן לא יחשב הקיצין; אמרו חכמים, תפוח דעתן של מחשבי קיצין. אלא יחכה ויאמין בכלל הדבר, כמו שביארנו.

משנה תורה, הלכות מלכים ומלחמות יב:ה

But “fools rush in” and all that, so I will look at the end of Bilaam’s prophecy, when he looks at the קיני, the Midianites related to יתרו. He says they will be exiled by Assyria, who would in turn be conquered by the כתים at the time of שמו א־ל, when G-d’s will is imposed:

כב כי אם יהיה לבער קין עד מה אשור תשבך׃ כג וישא משלו ויאמר; אוי מי יחיה משמו א־ל׃ כד וצים מיד כתים וענו אשור וענו עבר; וגם הוא עדי אבד׃

במדבר פרק כד

The כתים are descendants of Greece:

ד ובני יון אלישה ותרשיש כתים ודדנים׃ ה מאלה נפרדו איי הגוים בארצתם איש ללשנו למשפחתם בגויהם׃

בראשית פרק י

And the Targum (and almost all succeeding commentators) understand this to be Rome:

וסיען יצטרחן מרומאי ויענון לאתור וישעבדון לעבר פרת ואף אנון לעלמא ייבדון.

תרגום אונקלוס, במדבר כד:כד

This is the first mention of the idea of the history of the world being a succession of empires, each of which conquers the next, until in the end the כוכב מיעקב will come and קרקר כל בני שת. This is the traditional Jewish model for the history of the world:

ייראה מפשוטן של דברי הנביאים, שבתחילת ימות המשיח תהיה מלחמת גוג ומגוג…ואינו בא…אלא לשום שלום בעולם.

משנה תורה, הלכות מלכים ומלחמות יב:ג

ומפני זה התאוו כל ישראל נביאיהם וחכמיהם ימות המלך המשיח, כדי שינוחו ממלכות הרשעה שאינה מנחת להן לישראל לעסוק בתורה ובמצוות כהוגן, וימצאו להן מרגוע וירבו בחכמה, כדי שיזכו לחיי העולם הבא…וסוף השכר כולו והטובה האחרונה שאין לה הפסק ולא גירעון, הוא חיי העולם הבא; אבל ימות המשיח הוא העולם הזה ועולם כמנהגו הולך, אלא שהמלכות תחזור לישראל. וכבר אמרו חכמים הראשונים, אין בין העולם הזה לימות המשיח אלא שיעבוד מלכייות בלבד.

משנה תורה, הלכות תשובה ט:ב

And it has its fullest development in Daniel’s visions:

לא אנתה (אַנְתְּ) מַלְכָּא חָזֵה הֲוַיְתָ וַאֲלוּ צְלֵם חַד שַׂגִּיא צַלְמָא דִכֵּן רַב וְזִיוֵהּ יַתִּיר קָאֵם לְקָבְלָךְ; וְרֵוֵהּ דְּחִיל׃ לב הוּא צַלְמָא רֵאשֵׁהּ דִּי דְהַב טָב חֲדוֹהִי וּדְרָעוֹהִי דִּי כְסַף; מְעוֹהִי וְיַרְכָתֵהּ דִּי נְחָשׁ׃ לג שָׁקוֹהִי דִּי פַרְזֶל; רַגְלוֹהִי מנהון (מִנְּהֵן) דִּי פַרְזֶל ומנהון (וּמִנְּהֵן) דִּי חֲסַף׃ …לו דְּנָה חֶלְמָא וּפִשְׁרֵהּ נֵאמַר קֳדָם מַלְכָּא׃ לז אנתה (אַנְתְּ) מַלְכָּא מֶלֶךְ מַלְכַיָּא; דִּי אֱ־לָהּ שְׁמַיָּא מַלְכוּתָא חִסְנָא וְתָקְפָּא וִיקָרָא יְהַב לָךְ׃ לח וּבְכָל דִּי דארין (דָיְרִין) בְּנֵי אֲנָשָׁא חֵיוַת בָּרָא וְעוֹף שְׁמַיָּא יְהַב בִּידָךְ וְהַשְׁלְטָךְ בְּכָלְּהוֹן; אנתה (אַנְתְּ ) הוּא רֵאשָׁה דִּי דַהֲבָא׃ לט וּבָתְרָךְ תְּקוּם מַלְכוּ אָחֳרִי ארעא (אֲרַע) מִנָּךְ; וּמַלְכוּ תליתיא (תְלִיתָאָה) אָחֳרִי דִּי נְחָשָׁא דִּי תִשְׁלַט בְּכָל אַרְעָא׃ מ וּמַלְכוּ רביעיה (רְבִיעָאָה) תֶּהֱוֵא תַקִּיפָה כְּפַרְזְלָא; כָּל קֳבֵל דִּי פַרְזְלָא מְהַדֵּק וְחָשֵׁל כֹּלָּא וּכְפַרְזְלָא דִּי מְרָעַע כָּל אִלֵּן תַּדִּק וְתֵרֹעַ׃ מא וְדִי חֲזַיְתָה רַגְלַיָּא וְאֶצְבְּעָתָא מנהון (מִנְּהֵן) חֲסַף דִּי פֶחָר ומנהון (וּמִנְּהֵן) פַּרְזֶל מַלְכוּ פְלִיגָה תֶּהֱוֵה וּמִן נִצְבְּתָא דִי פַרְזְלָא לֶהֱוֵא בַהּ; כָּל קֳבֵל דִּי חֲזַיְתָה פַּרְזְלָא מְעָרַב בַּחֲסַף טִינָא׃ …מד וּבְיוֹמֵיהוֹן דִּי מַלְכַיָּא אִנּוּן יְקִים אֱלָהּ שְׁמַיָּא מַלְכוּ דִּי לְעָלְמִין לָא תִתְחַבַּל וּמַלְכוּתָה לְעַם אָחֳרָן לָא תִשְׁתְּבִק; תַּדִּק וְתָסֵיף כָּל אִלֵּין מַלְכְוָתָא וְהִיא תְּקוּם לְעָלְמַיָּא׃

דנייאל פרק ב

31 Thou O king sawest and behold a great image׃ This image which was mighty and whose brightness was surpassing stood before thee; and the appearance thereof was terrible. 32 As for that image its head was of fine gold its breast and its arms of silver its belly and its thighs of brass; 33 its legs of iron its feet part of iron and part of clay. …36 This is the dream; and we will tell the interpretation thereof before the king. 37 Thou O king king of kings unto whom the G-d of heaven hath given the kingdom the power and the strength and the glory; 38 and wheresoever the children of men the beasts of the field and the fowls of the heaven dwell hath He given them into thy hand and hath made thee to rule over them all; thou art the head of gold. 39 And after thee shall arise another kingdom inferior to thee; and another third kingdom of brass which shall bear rule over all the earth. 40 And the fourth kingdom shall be strong as iron; forasmuch as iron breaketh in pieces and beateth down all things; and as iron that crusheth all these shall it break in pieces and crush. 41 And whereas thou sawest the feet and toes part of potters׳ clay and part of iron it shall be a divided kingdom; but there shall be in it of the firmness of the iron forasmuch as thou sawest the iron mixed with miry clay. …44 And in the days of those kings shall the God of heaven set up a kingdom which shall never be destroyed; nor shall the kingdom be left to another people; it shall break in pieces and consume all these kingdoms but it shall stand for ever.

Daniel Chapter 2

Similarly, in chapter 7 he has a vision of four beasts and is told that they are four kingdoms. The first three are explicitly named Babylon, Persia and Greece. Of the fourth, he only says:

כֵּן אֲמַר חֵיוְתָא רְבִיעָיְתָא מַלְכוּ רביעיה (רְבִיעָאָה) תֶּהֱוֵא בְאַרְעָא דִּי תִשְׁנֵא מִן כָּל מַלְכְוָתָא; וְתֵאכֻל כָּל אַרְעָא וּתְדוּשִׁנַּהּ וְתַדְּקִנַּהּ׃

דנייאל ז:כג

Thus he said: ’The fourth beast shall be a fourth kingdom upon earth, which shall be diverse from all the kingdoms, and shall devour the whole earth, and shall tread it down, and break it in pieces.

Daniel 7:23

חז״ל call this the ארבע מלכויות and ארבע גלויות, the four world empires that will exile Israel before משיח redeems us all. The fourth and last is always assumed to be the Roman empire:

…הראהו (לאברהם בברית בין הבתרים) ארבע מלכיות שהן עתידין לשעבד את בניו, שנאמר ”ויהי השמש לבא ותרדמה נפלה על אברם, והנה אימה חשכה גדולה נופלת עליו“, אימה זו מלכות בבל, חשכה זו מלכות מדי, גדולה זו מלכות יון, נופלת זו מלכות רביעית רומי חייבתא.

מכילתא, יתרו, בחודש פרשה ט

But the Ibn Ezra has a problem with this:

יש לתמוה איך לא הזכיר דניאל מלכות ישמעאל, ולמה לא היו חמש מלכיות? ועתה אפרש. דע כי אלכסנדרוס שהיה מלך יון הוא שהרג דריוש הפרסי כאשר יפרש דניאל גם הוא היה מלך ארם [אדום] וארם בעצמה היא כתים כאשר הורה יוסף בן גוריון בספרו ובדניאל ובאו בו ציים כתים. ונראה כאשר אפרש. ותרגום ”וצים מיד כתים“ ”אשתלחן מן רומאי“ והנה כתים בן יון: ”אלישה ותרשיש כתים ודודנים“; אם כן מלכות הנחשת הוא מלכות יון ומלכות ארם הוא מלכות יון. אם כן הברזל מלכות ישמעאל ובעבור כי מלכות פרס השחיתה כל מלכות כשדים גם מלכות יון השחיתה כל מלכות פרס, ולא יכלה מלכות ישמעאל שהוא הברזל להשחית מלכות יון רק קצת המלכות השחית—והנה עד היום יש מקומות שישמעאל ינצח מלכות ארם ומקומות שישמעאל הוא מנוצח—ע״כ אמר ”מקצת מלכותא תהוי תבירא ומקצת תהוי תקיפא“ ואמר אח״כ ”וביומיהון די מלכיא אינון“ והטעם שתי מלכיות מלכו ארם שהוא מלכות יון ומלכות ישמעאל, ואלו השתים מלכיות ביום הזה. ומלכו רביעאה זאת היא מלכות ישמעאל שפשטה בעולם כי שבו לתורתם כל פרס ומדי ושבא וסבא ומצרים ואפריקי ורבים מהודו ורובי מלכות כוש.

אבן עזרא, דניאל ב:לט

וכתים: מבני יון, כי כן כתוב. ויתכן להיות רמז למלכות יון. וכבר ביארתי בספר דניאל, כי מלכות יון וכתים אחת היא, והיא החיה השלישית בראיות.

אבן עזרא, במדבר כד:כד

The Ramban says Ibn Ezra is not only wrong, but misses the point entirely:

ור״א נשתבש בזה והכניס בהם מלכות ישמעאל כי נפל פחדם עליו, וטען ואיך לא תמנה מלכות גדולה ועצומה כמוה. וזאת הטענה מחסרון דעת, כי הארבע מלכויות שראה דניאל כולן עומדות זו אחר זו, כל אחה גוברת על הקודמת ותופסת המלכות ממנה, וכל אחת ממשכת בישראל שעבוד וגלות בימי מלכותה. ולכך הראה דניאל בחלומו כי ישתעבדו בנו הכשדים, ואחריהם יתפסו הפרסיים המלכות וישתעבדו בנו, ואחריהם במקומם היונים, ואחר כך יגברו הרומיים וישעבדו אותנו עד עת קץ, כי לא הפסק מלכותם רק ביד הגואל.

והנה גלותנו בימי ארבע מלכויות, אבל אם יהיו בעולם מלכויות אחרוה מלבד אלה בימי ארבע אלה לא ימנם הכתוב ולא ראם דניאל ואין לו צורך כלל בראייתם לידיעה הגאולה. והנה בימי פרס ויון וגם היום יש בעולם מלכויות גדולות מלבד רומי וישמעאל, כאנשי הודו וכוש ורומנאי והתתר וזולתם, ואם כן יחשוב מלכויות רבות. וידוע כי רומי הגלהנו בימי אספסינוס וטיטוס, לא ישמעאלים, ולכך בכל מקום שאנו, גם ישמעאל גם בהודו ובכוש, בגלות רומי אנחנו, עד שתאבד זכרה ונגאל ממנה. ומי יודע אם תאבד עוד מלכות ישמעאל קודם המשיח. אכל החיה הרביעית היא אשר הגלתנו, כמו שאמר…

(Artscroll translates רומנאי as the Holy Roman Empire, and התתר as the Tartars, the Mongols)


The argument, I think, is about the entire concept of the succession of kingdoms. Is it a political description of the Land of Israel? If so, we ought to have prophecies of Arabs, Crusaders, Turks and British. But we usually understand the ארבע מלכויות and the entire idea of אחרית הימים as representing something deeper, a clash of cultures, which brings us to Georg Wilhelm Friedrich Hegel’s philosophy of history.

[T]he obscurity of Hegel’s thought is legendary, even among philosophers, as is his passion for run-on sentences and obscure technical jargon.

Hegel argued that [history], like everything else, contains an essential, rational, necessary nature, which compels it to develop exactly as it does, and which man, because he is rational, can understand. (This conception of history is often signified by writing the word with a capital “H.”) That necessary nature, according to Hegel, is struggle…of self-realization…

This struggle can be understood in terms of “the dialectic process.” First, there is the thesis, a new thing that, by emerging into an already-existing system, always disrupts it in some way. It has to struggle for self-realization in opposition to the antithesis, which can be either the system and its components as they were before, or elements within itself that are not in harmony with its essential nature. Out of this conflict comes synthesis—a new equilibrium that then becomes the thesis of a new dialectic process.

History (with a capital H) is a succession of struggles of ideas like democracy vs. dictatorship, capitalism vs. communism, nationalism vs. cosmopolitanism. Each stage ends with a synthesis of the two sides, setting up the next struggle. But eventually humanity arrives at its ultimate realization, the End of History. For Hegel, that was German nationalism and Protestantism. For Francis Fukayama, it was liberal capitalism democracy:

What we may be witnessing in not just the end of the Cold War, or the passing of a particular period of post-war history, but the end of history as such: that is, the end point of mankind’s ideological evolution and the universalization of Western liberal democracy as the final form of human government. This is not to say that there will no longer be events to fill the pages of Foreign Affairs’s yearly summaries of international relations, for the victory of liberalism has occurred primarily in the realm of ideas or consciousness and is as yet incomplete in the real or material world. But there are powerful reasons for believing that it is the ideal that will govern the material world in the long run.


We (meaning Jewish philosophers over the past millenium) have come to a similar idea about the ארבע גלויות. Each represents an aspect of the human psyche that needs to be incorporated into our understanding of G-d’s will:

עוד אמרו רבותינו ז״ל (שיר השירים רבה ב:טו) (משלי ל:כד) אַרְבָּעָה הֵם קְטַנֵּי אָרֶץ אלו ארבע מלכיות, וְהֵמָּה חֲכָמִים מְחֻכָּמִים, שהיו מתחלה אומות שפלות, ולמה זכו לגדולה, שקראן חכמים, מפני שנמצא בהן דבר טוב.

הרקאנטי, שמיני

And אחרית הימים thus doesn’t mean “the End of Days” in the sense of the destruction of the world: אין בין העולם הזה לימות המשיח אלא שיעבוד מלכייות בלבד, but it means “the End of History”. Human society will have reached its ultimate, destined form. The idea is most fully developed in the Maharal:

ובענין ד׳ מלכיות מפקפקים במלכות ישמעאל, כי יש אומרים שהיא מלכות ד׳, שהיא חיה גדולה מאד, אבל מדברי חכמים היודעים מצפוני התורה וסוד המלכות כלם, והם בארו כי אינה מלכות ד׳…שהכתוב מעיד כי אלו ד׳ מלכיות יקבלו מלכות קדישין עליונים… אבל מלכות ישמעאל אף על גב שתקיפה מאד, לא עמדה מכח מלכות תקיפין עליונים, ולכך אלו ד׳ מלכיות מעכבים הגאולה, וארכה ניתן להם, וכל הזמן שמולכים לא יחזרו ישראל למעלתם ולמלכותם…

מהר״ל, נצח ישראל פרק כא

אמנם ראוי היה שיהיו ד' מלכיות אלו מתקשרות ומתחברות עם ישראל עד שיהיה הכל אחד, ומפני חסרון העלול שבבריאה שאינה בשלמות אי אפשר שיהיה כך, עד שיכלה מלך המשיח ד׳ המלכיות, ואז יהיה העולם בשלמות כמו שראוי.

אבל מלכות ישמעאל לא ירשה כוחה ממלכות ישראל, כי כוחה ותוקפה נתן לה השי״ת בפני עצמה, בשביל שישמעאל מזרע אברהם, ואם כן יש לו תוקף בפני עצמו, ולא כד׳ מלכיות שנטלו מישראל ועתידים להחזיר להם המלכות.

מהר״ל, נר מצוה

So we are now in גלות אדום. But that has nothing to do with ancient Edom, or even Rome per se. It the the גלות of Western Civilization:

Mohandas Gandhi was once asked: “What do you think of Western civilization?” “I think it would be a good idea,” he replied.

REG: Yeah. All right, Stan. Don’t labour the point. And what have they ever given us in return?!

XERXES: The aqueduct?

REG: Oh. Yeah, yeah. They did give us that. Uh, that’s true. Yeah.

COMMANDO #3: And the sanitation.

LORETTA: Oh, yeah, the sanitation, Reg. Remember what the city used to be like?

REG: Yeah. All right. I’ll grant you the aqueduct and the sanitation are two things that the Romans have done.

MATTHIAS: And the roads.

REG: Well, yeah. Obviously the roads. I mean, the roads go without saying, don’t they? But apart from the sanitation, the aqueduct, and the roads—

COMMANDO: Irrigation.

XERXES: Medicine.

COMMANDO #2: Education

COMMANDO: Public baths.

LORETTA: And it’s safe to walk in the streets at night now, Reg.

FRANCIS: Yeah, they certainly know how to keep order. Let’s face it. They’re the only ones who could in a place like this.

REG: All right, but apart from the sanitation, the medicine, education, wine, public order, irrigation, roads, a fresh water system, and public health, what have the Romans ever done for us?

Or, in the version of the gemara:

פתח ר׳ יהודה ואמר כמה נאים מעשיהן של אומה זו, תקנו שווקים, תקנו גשרים, תקנו מרחצאות. ר׳ יוסי שתק, נענה רשב״י ואמר כל מה שתקנו לא תקנו אלא לצורך עצמן, תקנו שווקין להושיב בהן זונות, מרחצאות לעדן בהן עצמן, גשרים ליטול מהן מכס…

שבת לג,ב

So Bilaam’s vision of צים מיד כתים becomes in this model a vision of the dialectic facing all of us today, between Western Civilization and Torah values. Our goal is to bring about the synthesis that will create the world that the Marahal describes, אז יהיה העולם בשלמות כמו שראוי.