בס״ד

Kavanot: פרשת בהר תשע״ט

Thoughts on Tanach and the Davening

This week's parasha goes through the laws of living in ארץ ישראל, and includes the laws of slavery:

לט וכי ימוך אחיך עמך ונמכר לך לא תעבד בו עבדת עבד׃ מ כשכיר כתושב יהיה עמך; עד שנת היבל יעבד עמך׃ מא ויצא מעמך הוא ובניו עמו; ושב אל משפחתו ואל אחזת אבתיו ישוב׃ מב כי עבדי הם אשר הוצאתי אתם מארץ מצרים; לא ימכרו ממכרת עבד׃ מג לא תרדה בו בפרך; ויראת מאלקיך׃ מד ועבדך ואמתך אשר יהיו לך; מאת הגוים אשר סביבתיכם מהם תקנו עבד ואמה׃ מה וגם מבני התושבים הגרים עמכם מהם תקנו וממשפחתם אשר עמכם אשר הולידו בארצכם; והיו לכם לאחזה׃ מו והתנחלתם אתם לבניכם אחריכם לרשת אחזה לעלם בהם תעבדו; ובאחיכם בני ישראל איש באחיו לא תרדה בו בפרך׃

ויקרא פרק כה

This is the source of the idea of an “עבד כנעני”, which has one other law, way back in פרשת משפטים:

כו וכי יכה איש את עין עבדו או את עין אמתו ושחתה; לחפשי ישלחנו תחת עינו׃ כז ואם שן עבדו או שן אמתו יפיל לחפשי ישלחנו תחת שנו׃

שמות פרק כא

This is horribly morally troubling. How can the Torah allow for one human being to own another? All people have their own moral value, and I can’t use someone else as an object. Slavery may have existed throughout history, but so have murder and theft. Slavery is so intuitively morally abhorrent that we tend to ignore the עבד כנעני laws, and talk about how humane the laws of עבד עברי are.

But it’s worse. There’s actually a מצוַת עשה to keep slaves:

לעבוד בעבד כנעני לעולם, שנאמר ”לעולם, בהם תעבודו“

משנה תורהת ההקדמה, מצות עשה רלה

And we see that throughout תנ״ך:

כ כל העם הנותר מן האמרי החתי הפרזי החוי והיבוסי אשר לא מבני ישראל המה׃ כא בניהם אשר נתרו אחריהם בארץ אשר לא יכלו בני ישראל להחרימם; ויעלם שלמה למס עבד עד היום הזה׃ כב ומבני ישראל לא נתן שלמה עבד; כי הם אנשי המלחמה ועבדיו ושריו ושלישיו ושרי רכבו ופרשיו׃

מלכים א פרק ט

The commandment isn’t as bad as it seems; there’s no obligation to take slaves. The מצוַת עשה is one of those odd positive commandments that really are negative: not an obligation to have a slave, but if you have one, don’t free them:

אמר רב יהודה אמר שמואל כל המשחרר עבדו עובר בעשה שנאמר (ויקרא כה:מו) לעולם בהם תעבודו.

גיטין לח,ב

שנעבד בעבד כנעני לעולם: כלומר, שלא נשחרר אותו לעולם ושלא יצא לחרות כי אם בשן ועין…או בראשי אברים הדומין להם.

ספר החינוך שמז

However, this מצוַת עשה has a lot of loopholes:

המוכר את עבדו לגויים, או לחוצה לארץ—יצא בן חורין.

משנה גיטין ד:ו

מעשה בר׳ אליעזר שנכנס בבית הכנסת ולא מצא עשרה ושחרר עבדו והשלימו לעשרה. במצוה שאני.

גיטין לח,ב

משרשי המצוה. לפי שעם ישראל הם מבחר המין האנושי ונבראו להכיר בוראם ולעבד לפניו וראוים להיות להם עבדים לשמש אותם, ואם אין להם עבדים מן האמות, על כל פנים יצטרכו להשתעבד באחיהם ולא יוכלו להשתדל בעבודתו ברוך הוא, על כן נצטוינו להחזיק באלו לתשמישנו אחר שהכשרו ונעקרה עבודה זרה מפיהם ולא יהיו למוקש בבתינו. וזהו שאמר הכתוב אחר כן ובאחיכם בני ישראל איש באחיו לא תרדה וגו׳. כלומר, ובכן לא תצטרכו להשתעבד באחיכם, ותהיו נכונים כלכם לעבודת השם…

ומהיות יסוד המצוה כדי שירבו בני אדם בעבודת בוראם ברוך הוא התירו חכמים זכרונם לברכה [לעבר] על מצוה זו בכל עת שבטול מצוה זו יהיה גורם למצוה אחרת, ואפילו בשביל מצוה דרבנן אם היא מצוה דרבים, כגון שלא היו עשרה בבית הכנסת וצריכים לשחרר העבד ולהשלים המנין. ואל יקשה עליך, ואיך נדחה מצות עשה זו דאוריתא בשביל מצוה דרבנן, כי מפני שיסוד המצוה אינו אלא כדי להרבות עבודתו ברוך הוא, אחר שבשחרורו עכשיו נעשית מצוה. ועוד שגם הוא מתרבה בגופו במצות שלא היה חייב קדם השחרור כין, וזה אמרם זכרונם לברכה (שם) שמותר לשחררו, שכן קבלו הענין.

ספר החינוך שמז

Now, that last comment, ועוד שגם הוא מתרבה בגופו במצות, is a loophole you could drive a truck through. Freeing an עבד כנעני means they are full-fledged Jews. That implies that it is always permitted to free a slave, as long as they will keep the הלכה. The commandment לעולם בהם תעבודו is analogous to the law that a Jew cannot convert to another religion.

כאשר יהודי קונה עבד כנעני, הוא מחייב את העבד במצוות, אם כי לא בכולן. העבד חייב במצוות לא תעשה (לא תגנוב לא תרצח, לא תבשל גדי בחלב אמו וכו') וחייב בחלק ממצות העשה, אלו שאינן תלויות בזמן (מזוזה כן, תפילין לא). היהודי מכניס את הגוי הפראי למסגרת של סדר.

Rav Kook made the argument (that I am uncomfortable with because of its apparent racism) that slavery is good for some people and thus is moral:

המצב החברתי והמוסרי נעוצים זה בזה עפ״י דעתו של הקב״ה, על כן: האנשים הראויים להיות עבדים הם על-פי תקונו של עולם אנשים כאלה שהרחבת חופשתם תביא רעה להם ורעה לעולם בהיותם בטבעם נוטים לחיים שפלים שרק ע״י כח מעיק מבחוץ יתיישרו ויתרוממו.

…ע״כ תורתנו הקדושה הולכת בדרכה לרומם את לב האדם לקרבו אל דרכי אדון כל המעשים ב״ה, וממילא כל זמן שהעבדות הטבעית תהיה מוכרחת להיות נהוגה בחברה האנושית… תהא העבדות החוקית מבסמתה ומחזירתה לטובה.

We will return to Rav Kook’s comment כל זמן שהעבדות הטבעית תהיה מוכרחת להיות נהוגה בחברה האנושית.


There’s another side to the halacha: the pasuk says מהם תקנו. Slavery is allowed only as other nations permit it. We can turn a slave in some other society into an עבד כנעני, but we can’t kidnap people as slaves. The example of Shlomo is different; the government as represented by the king can draft anyone into national service. It may have been ethnocentric and unethical, but it was not part of the law of עבד כנעני.

יהודי המעוניין בעבד כנעני אינו יכול ”לחטוף“ כושים מערבות אפריקה, להעבירם באוניות משא כבהמות או למכרם בשווקי עבדים. ”מאת הגויים אשר סביבותיכם מהם תקנו עבד ואמה“ . ניתן לזכות בעבד כנעני רק ע״י קנין.

ב אחד הקונה עבד כנעני מישראל, או מגר תושב, או מן הגוי שהוא כבוש תחת ידינו, או מאחד משאר האומות. וכן גר תושב או הגוי שהוא כבוש תחת ידינו, או אחד משאר האומות—יש לו למכור את עצמו לישראל לעבד, והרי הוא עבד כנעני לכל דבר.

ד מלך גוי שעשה מלחמה, והביא שביה ומכרם, וכן אם הרשה לכל מי שירצה שילך ויגנוב מאומה שהיא עושה עימו מלחמה, יביא וימכור לעצמו, וכן אם היו דיניו שכל מי שלא ייתן המס, יימכר, או מי שעשה כך וכך או לא יעשה כך וכך, יימכר—הרי דיניו דין; ועבד הנלקח בדינין אלו, הרי הוא עבד כנעני לכל דבר.

משנה תורה , הלכות עבדים פרק ט

So the law of עבד כנעני fundamentally depends on what the other nations consider legal. And Rav Kook felt that part of our mission was to help the world develop to the point that slavery was no longer normal:

Another interesting statement from R. Kook on developing morality is found in Pinkesei ha-Reiyah, also published in 2008…In discussing how terrible war is, and the concept of a “permissible war,” which is recognized as a halakhic category, he notes that the latter is only suitable for a world which hasn’t developed properly, one which still sees war as a means to achieve things….

The way the Torah shows this is by the law of yefat toar, concerning which R. Kook writes:

כל לב יבין על נקלה כי רק לאומה שלא באה לתכלית חינוך האנושי, או יחידים מהם, יהיה הכרח לדבר כנגד יצר הרע ע"י לקיחת יפת תואר בשביה באופן המדובר. ומזה נלמד שכשם שעלינו להתרומם מדין יפת תואר, כן נזכה להתרומם מעיקר החינוך של מלחמת רשות, ונכיר שכל כלי זיין אינו אלא לגנאי.

On the very next page of Pinkesei ha-Reiyah, R. Kook applies the same insight to the issue of slavery, seeing it as only a temporary phenomenon, one that the Torah wishes to see done away with.

The Sifra implies this as well, that the permission to own slaves is only if we feel we need them:

שמא תאמר הואיל ואסרת לנו אל כל אלו, במה נשתמש? תלמוד לומר ”ועבדך ואמתך אשר יהיו לך מאת הגוים…“.

ספרא, בהר ו:ג

So the halacha of עבד כנעני is like the אשת יפת תואר, a concession to human nature. Once slavery exists, we have an obligation to bring them תחת כנפי השכינה and שגם הוא מתרבה בגופו במצות. But the ideal is a global society where no human being can own another.